<h1>ספר החינוך מצוה תקצ"ד</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שנצטוו הבית דין שבישראל להלקות העוברים על קצת מצות התורה, וזהו ענין מלקות המוזכר בתלמוד, וכענין שכתבתי בכל מצוה ומצוה שיש בה חיוב מלקות ואכתוב בעזרת השם במה שאני עתיד לכתוב, ועל זה נאמר [דברים כ"ה] והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו וגומר. משרשי המצוה לפי שישראל נקראים בניו של מקום ורצה ברוך הוא לייסרם על העבירות כדי שישובו אליו ויזכו באחרונה בעולם שכולו טוב, וכענין שכתוב [משלי י"ט] יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך, ומזה היסוד אמרו זכרונם לברכה שאומדין המחוייב מלקות שלא ימות במכת המלקות, וכפי מה שהיו משערין בו שיכול לסבול מן המכות ולא ימות בהן היו מכין אותו, ואפילו אחר שאמדוהו והתחילו להכותו אם ראו שאינו יכול לסבול האומד שאמדוהו מניחין אותו כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין במסכת מכות [כ"ב ע"א], לקה מקצת וראו שאינו יכול לקבל מה שאמדוהו פטור. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שם בפרק הנזכר [שם ע"ב] כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו לעמוד וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו, והאבן נתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח ומכה אותו שליש המכות מלפניו ושתי ידות מאחוריו. והקורא קורא אם לא תשמור לעשות והפלא יי' את מכותך וגומר [דברים כ"ח]. ויתר פרטיה מבוארים בפרק הנזכר במסכת מכות. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל שיש בית דין סמוך, ואמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין מכות בשלשה, כלומר ששלשה בית דין סמוכין מלקין, ואין צריך לענין מלקות בית דין של כ"ג. ובית דין העובר על זה ולא הלקה המחוייב מלקות בטל עשה זה ועונשו גדול מאד כי ביראת הדין תתקיים הדת בהמון.
